ג'וזפה אונגרטי

נצחי

בֵּין פֶּרַח שֶׁנִּקְטַף לְפֶרַח שֶׁנִּתַּן —

אַיִן בַּל־יְתֹאַר

נולד אולי

אֲנַחְנוּ נִמְחָקִים בָּעֲרָפֶל

כָּאן לְמַעְלָה נוֹלָד אוּלַי נַחַל

אֲנִי מַקְשִׁיב לְקוֹל שִׁירַת בְּנוֹת

הָאֲגַם, שָׁם הָיְתָה פַּעַם עִיר

אני יצור חי

כְּמוֹ אֶבֶן זוֹ

שֶׁל סַן מִיקֶלֶה

הַקָּרָה כָּל כָּךְ

הַקָּשָׁה כָּל כָּךְ

הַיְבֵשָׁה כָּל כָּךְ

הָאֲטוּמָה כָּל כָּךְ

הַחֲסֵרָה כָּל נְשָׁמָה

כָּל כָּךְ

כְּמוֹ אֶבֶן זוֹ

הוּא בִּכְיִי

בְּאֵין רוֹאֶה

אֶת הַמָּוֶת

נִפְרָע

בַּחַיִּים

עמק בקרבת פסגה ארבע, 5 באוגוסט 1916

תפילה

כְּשֶׁאָקִיץ

מִסַּנְוֵרֵי עֵרֶב רַב

אֶל שַׁחַק צָלוּל, מִשְׁתָּאֶה

כְּשֶׁיֵּקַל עָלַי כָּבְדִּי

זַכֵּנִי, אֱלוֹהִים, וְאִטָּרֵף

בְּשַׁאֲגַת בְּרֵאשִׁית שֶׁל הַיּוֹם הַיִּלּוֹד

***

סלווטורה קווזימודו

ומיד ערב

כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ בִּלְבָבָהּ שֶׁל הָאָרֶץ

בָּקוּעַ בְּקֶרֶן חַמָּה:

וּמִיָּד עֶרֶב.

אף איש

אֲנִי אוּלַי יֶלֶד

שֶׁפּוֹחֵד מִן הַמֵּתִים

אַךְ קוֹרֵא אֶל הַמָּוֶת

שֶׁיַּתִּיר אוֹתוֹ מִכָּל הַבְּרִיּוֹת:

הַיְלָדִים, הַחֲרָקִים, הָעֵץ —

מִכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לֵב שֶׁל עֶצֶב.

כִּי אֵין לוֹ מַתָּנוֹת עוֹד

וְהָרְחוֹבוֹת חֲשׁוּכִים,

וְאֵין עוֹד אַף אִישׁ

שֶׁיּוּכַל לְעוֹרֵר בּוֹ דִּמְעָה

עַל יָדְךָ, אֱלוֹהִים.

אבוב שקוע

כְּאֵב חַמְדָן, הַשְׁהֵה אֶת מַתְּנָתְךָ

בִּשְׁעָתִי זוֹ

שֶׁל הֶפְקֵר מְיֻחָל.

אַבּוּב מַטְעִים בִּכְפוֹר

חֶדְוַת עֲלֵי־תָּמִיד

לֹא לִי, וּכְבָר שׁוֹכֵחַ;

הַכֹּל בִּי מַעֲרִיב:

שׁוֹקְעִים הַמַּיִם

עַל יָדַי הַמַּדְשִׁיאוֹת.

קְלוּשׁוֹת, מְפַרְפְּרוֹת כְּנָפַיִם בְּשָׁמַיִם

נִרְפִּים: הַלֵּב מְהַגֵּר

וַאֲנִי יְשִׁימוֹן,

וְהַיָּמִים חֻרְבָּה.

שומעים שוב את הים

לֵילוֹת רַבִּים מִכְּבָר שׁוֹמְעִים שׁוּב אֶת הַיָּם,

נָע מַעְלָה מַטָּה, קַל, לְאֹרֶךְ הַחוֹלוֹת

הַחֲלָקִים. הֵד־קוֹל אָצוּר בַּמַּחְשָׁבָה

עוֹלֶה מִלֵּב הַזְּמַן; וּנְהִי זֶה הַמַּתְמִיד

שֶׁל הַשְּׁחָפִים, אוֹ שֶׁל עוֹפוֹת הַמִּגְדָּלִים

אֲשֶׁר דּוֹחֵק אוֹתָם נִיסָן אֶל הַמִּישׁוֹר.

בַּקּוֹל הַהוּא הָיִית לִי אֵי מִכְּבָר קְרוֹבָה;

וַאֲבַקֵּשׁ כִּי גַּם אֵלַיִךְ בּוֹא יָבוֹא

רַק הֵד שֶׁל זִכְרוֹנִי, יָבוֹא עַכְשָׁו כְּמוֹ

אוֹתוֹ מִלְמוּל אָפֵל שֶׁל יָם.

***

אאוג'ניו מונטאלה

 

**

אַל תְּבַקֵּשׁ אֶת הַמִּלָּה שֶׁתְּיַשֵּׁר בְּכָל מָקוֹם

אֶת נַפְשֵׁנוּ הַסְּתוּרָה, וּבִכְתוֹבוֹת שֶׁל אֵשׁ

תַּצְהִיר זֹאת וְתַבְהִיק כְּמוֹ כַּרְכֹּם

אָבוּד בְּלֵב כַּר דֶּשֶׁא מִתְעַפֵּשׁ.

הוֹי, הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ בְּצַעַד בּוֹטֵחַ,

לַאֲחֵרִים וּלְעַצְמוֹ חָבֵר,

וְאֵינוֹ מַבְחִין בְּצִלּוֹ, שֶׁשּׁוֹטֵחַ

הַשָּׁרָב עַל פְּנֵי קִיר חִוֵּר!

אַל תִּתְבַּע מֵאִתָּנוּ נֻסְחָה שֶׁתִּפְרֹץ עֲבוּרְךָ מְחוֹזוֹת,

כִּי אִם לְחִישָׁה מְשֻׁבֶּשֶׁת, כְּמוּשָׁה כְּעַנְפֵי הָעֵצִים.

הַיּוֹם נוּכַל לוֹמַר לְךָ אַךְ זֹאת:

מַה שֶּׁאֵין אָנוּ, מַה שֶּׁאֵינֶנּוּ רוֹצִים.

**

בְּרֹעַ הַחַיִּים פָּגַשְׁתִּי לְעִתִּים שְׁכִיחוֹת:

הָיָה זֶה פֶּלֶג שֶׁנֶּחְנָק, תּוֹסֵס וּמִתְגָּעֵשׁ,

הָיָה זֶה קִמּוּטוֹ שֶׁל הֶעָלֶה, אֲשֶׁר בָּאֵשׁ

נֶחְרָךְ. הָיָה זֶה סוּס צוֹנֵחַ בַּאֲפִיסַת כֹּחוֹת.

וְלֹא יָדַעְתִּי טוֹב זוּלַת הַנֵּס אֲשֶׁר חוֹנַן

בָּאֲדִישׁוּת הָאֱלוֹהִית, הַנֶּאֱצֶלֶת:

הָיָה זֶה פֶּסֶל מִתְעַצֵּל עֵת

צָהֳרַיִם, וְעָנָן, וּבַז הָעָף אֶל־עַל.

**

הָאֵשׁ הַמִּתְפּוֹקֶקֶת

בַּקָּמִין אַט מוֹרִיקָה;

וּמַכְבִּיד מַשָּׁב קוֹדֵר

עַל גַּב עוֹלָם הַסְּסָנִי. קָשִׁישׁ עָיֵף

יָשֵׁן לְצַד כַּן פֶּחָמִים

אֶת שְׁנַת הַנְּטוּשִׁים.

בָּאוֹר הַתְּהוֹמִי הַזֶּה, הַמַּעֲמִיד

פְּנֵי אָרָד — יָשֵׁן, אַל נָא

תֵּעוֹר! וְהַצּוֹעֵד, אַתָּה

הַמְשֵׁךְ בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁלְּךָ, אוּלָם רֵאשִׁית

הוֹסֵף קֵיסָם לְשַׁלְהֲבוֹת

הָאָח וְאִצְטְרֻבָּל בָּשֵׁל

לַסַּל שֶׁבַּפִּנָּה נִזְנַח:

הִנֵּה נוֹפֶלֶת עַל הָאָרֶץ מִתּוֹכוֹ

צֵדָה, שְׁמוּרָה לְצֹרֶךְ

הַמַּסָּע הָאַחֲרוֹן.