הקול הקורא

תולדות הספרות כרוכות לבלי הפרד במיתולוגיה ובמיתוס. מעלילות גלגמש, דרך סיפורי התנ"ך, תולדות יוון ורומא (המטמורפוזות, המחזאות הקלאסית), הברית החדשה, הקוראן, וכלה בספרות ובשירה המודרנית. המיתולוגיה המערבית שימשה מסד ליצירות ספרות ואמנות ששבו אל המיתוסים מתוך סקרנות, שאיפה ליצירת רצף וכינונה של מסורת, או מתוך רצון למצוא מוצא, תשובה או פנים חדשות בטקסט, בסיפור, באגדה שכבר השתמרה – ולעיתים אף התאבנה – בזכרון הקולקטיבי. במובן זה, השיבה אל המיתולוגי היא גם שיבה כללית, תרבותית, אל הילדות ואל מקורות השתייה של ההווה המשותף שלנו. פעמים רבות המיתוס משמש מודל של קצרנות או סטנוגרפיה – עיבוד מרוכז, תמציתי, שפעמים רבות מוצא את ביטויו בסיפור או עלילה סגורה, הרמטית, שבדרכה מנסחת תשובה ל"שאלות הגדולות" המלוות את האנושות משחרותה – מה הוא מקור העולם, כיצד ניתן להסביר את קיומו של הרוע בעולם, מהי אהבה, מהו המוות וכיצד אנחנו נערכים לקראתו? מהו ההסבר "הסיפורי" לתופעות טבעיות (יום ולילה, גאות ושפל, קשת בענן), מה יחסו של האל או האלוהי אל האדם, מאין באנו ולאן אנחנו הולכים? ארגונו של המיתוס במסגרת סיפורית מאפשרת לסימבולי ולקונקרטי לדור בכפיפה אחת – העלילה הקומפקטית של המיתוס מאפשרת לפיגורטיבי, למטאפורי, "לחיות" פעמיים – פעם כרכיב עלילתי, פעם כאלמנט סימבולי, כקוד או סימן למסמן רחב, אבסטרקטי, נטול צורה.

הגדרה זו של המיתוס ראויה להרחבה – כאשר אנחנו מדברים על המיתוס או המיתולוגי נכון גם לכלול מיתוסים עכשוויים, מודרניים, לאומיים ופרטיים – כלומר את אותו קטלוג רחב של סיפורים, תמונות, דימויים, רגעים מכוננים שבעדם אנחנו מבינים את עצמנו, את החברה שלנו, את האומה והלאום, את הערכים הלאומיים והאוניברסאליים שלנו. לצד אותם מיתוסים לאומיים אנו יכולים לחשוב גם על עצמנו ועל חיינו כמושתתים על מיתוסים – אותם סיפורים משפחתיים שמשמשים כתבנית יסוד בחיינו, סיפורים שאנחנו שבים ומספרים המלמדים אותנו דבר מה עקרוני על עצמנו, על תולדתנו.

אנחנו מחפשים יצירות – שירים, סיפורים, מסות, כתיבה דרמטית – שבמרכזן עומד המיתוס. ההתכתבות עם המיתוס עשויה להיות מפורשת או מרומזת, עלילתית או סמלית, אך על המיתוס לשמש כמסד לטקסט. אנחנו מעודדים אתכם לשוב אל המיתוסים – הקאנונים והאיזוטריים, המערביים והלא-מערביים, היהודים, הנוצריים והמוסלמים, אל פנתאון האלים היווני-רומי, ואל גלריית האלים ההודית, אל מיתוסים לאומיים, משפחתיים, ביוגרפיים. אנחנו מחפשים יצירות שאינן רק שחזור או סיפור חוזר של המיתוס, אלא גם נסיון עקרוני, כן, לבחינה מחודשת של המיתוס, נסיון לשאול מתוכו שאלות חדשות, מאמץ לספר מחדש את מה שנגנז, את מה שנשכח, את מה שמצוי מחוץ למיתוס. אנחנו מחפשים יצירות שחוזרות אחורה בזמן, אך גם כאלה שמשעתקות את המיתוס והעלילה אל ההווה, אל העכשווי, אפילו אל עבר העתיד המדמויין. אנחנו מחפשים שירים ויצירות בפרוזה, דיאלוגים שמעוררים לחיים דמויות מיתיות, מסות שמתמקדות במיתוס אחד או במסורת מיתית רחבה, קריאות חדשות, רעננות בקנון, בספרייה הגדולה של תולדותנו. גם אם היצירה אינה "אישית" – כלומר נכתבת מנקודת ראות של דובר.ת או מספר.ת בגוף ראשון, גם אם מדובר ביצירה שנכתבת מדחף עיוני, חשוב שהטקסט יבהיר, במרומז או במפורש את הבחירה במיתוס, כלומר את הזיקה החיונית דווקא אל הסיפור הזה. אנחנו מחפשים תרגומים חדשים למיתוסים, בעיקר (אך לא רק) מן הקאנון הלא-מערבי, יצירות שעדיין לא זכו לקריאה והכרה בעברית.

אנא שלחו את הטקסטים בקובץ וורד אחד (שירים – עד שבעה). יש לנקד בניקוד עזר בלבד.
כתובת המערכת: ‏oh.literature1@gmail.com
מועד אחרון למשלוח: 15.3.25

חשוב: יש לשלוח חומרים שלא ראו אור בבמות אחרות, לרבות במדיה החברתית. לא יתקבלו יצירות שכבר ראו אור (גם אם בגרסה שונה). קראו והכירו את "הו!" לפני שאתם שולחות/ים טקסטים לפרסום.

בהצלחה!