אנה הרמן

ארוחת עשר

הַזִּכָּרוֹן חוֹזֵר עָמוּם וּמְדֻמְדָּם —

בַּגָּן הִתְחִיל הַזְּמַן שֶׁל אֲרוּחַת הָעֶשֶׂר

וּבַשַּׂקִּית שֶׁלִּי שָׁתַת תַּפּוּז הַדָּם.

 

עַכְשָׁו אֲנִי אֵינִי זוֹכֶרֶת מַה קָּדַם

לְמָה, יָשַׁבְנוּ עַל כִּסְאוֹת וְלֹא בָּעֵשֶׂב.

הַזִּכָּרוֹן חוֹזֵר עָמוּם וּמְדֻמְדָּם — 

 

הַיְלָדִים נֶגְדִּי. אֲנִי אֵינִי נֶגְדָּם.

גַּם אִם בָּכִיתִי לֹא נִרְאֵיתִי כְּכוֹעֶסֶת

וּבַשַּׂקִּית שֶׁלִּי שָׁתַת תַּפּוּז הַדָּם.

 

תָּמִיד נִתְּנוּ לִי כָּךְ פֵּרוֹת, לְלֹא בִּגְדָם,

וְהֵם נָטְפוּ עֲסִיס דְּמָעוֹת עָשׂוּי מֵעֶצֶב.

הַזִּכָּרוֹן חוֹזֵר עָמוּם וּמְדֻמְדָּם — 

 

הָעִלָּפוֹן חָלַף בִּי כְּמוֹ עַפְעַף נִרְדָּם — 

הָיָה שָׁם רֹאשׁ פָּצוּעַ בְּעִסָּה נִמְאֶסֶת.

וּבַשַּׂקִּית שֶׁלִּי שָׁתַת תַּפּוּז הַדָּם.

 

לֹא בָּא אֶל פִּי עֲסִיס הַפְּרִי הַמְגֻרְדָּם.

שׁוֹכֵב תַּפּוּז הַדָּם בַּעֲרִיסַת הָעֵשֶׂב.

הַזִּכָּרוֹן חוֹזֵר עָמוּם וּמְדֻמְדָּם

וּבַשַּׂקִּית שֶׁלִּי שׁוֹתֵת תַּפּוּז הַדָּם.