מיכאיל בחטין
מתוך יצירת פרנסואה רבלה והתרבות העממית של ימי הביניים והרנסנס (קטע)
מרוסית: סיון בסקין
ואכן, הקרנבל אינו מכיר את החלוקה בין שחקנים לצופים. אין הוא מכיר את אורות
הבמה אפילו בצורתם הבסיסית ביותר. אורות הבמה היו הורסים את הקרנבל (ולהפך,
חיסול אורות הבמה היה הורס את הצגת התיאטרון). בקרנבל לא צופים — בקרנבל חיים,
כולם חיים בו, מפני שהוא חובק־כול בהגדרה. כל עוד הקרנבל מתרחש, לאיש אין חיים
אחרים, למעֵט חיי הקרנבל. אין לאן לברוח ממנו, מפני שהקרנבל אינו יודע גבולות במרחב.
בזמן הקרנבל אפשר לחיות אך ורק על פי חוקיו, כלומר, על פי חוקי החירות הקרנבלית.
לקרנבל אופי כלל־עולמי, זהו מצב עולם ייחודי של תחייה והתחדשות שכולם שותפים
להן. כזה הוא הקרנבל בהגדרתו ובמהותו כפי שחווּ אותו באופן מוחשי כל משתתפיו.
רעיון הקרנבל הזה התבטא ונתפס באופן החד ביותר בסטורנליה הרומית, שנחשבה לשיבה
אמִתית ומלאה (אך זמנית) של תור הזהב של סטורן לארץ. מסורות הסטורנליה לא נקטעו
אלא המשיכו להתקיים בתוך הקרנבל של ימי הביניים, שגילם באופן שלם יותר ויפה
יותר מצורות ימי ביניימית אחרות את אותו רעיון של התחדשות עולמית. חגיגות ימי
ביניימיות אחרות מהסוג הקרנבלי היו מוגבלות בתחומים אלה ואחרים וגילמו את רעיון
הקרנבל בצורה מלאה וטהורה פחות; אך גם בהן היא נכחה ונחוותה באופן מוחשי כיציאה
זמנית מחוץ למבנה החיים הרגיל (הרשמי).
