ומה קורה כאשר שפת התרבות בנויה מיסודות רעילים או מתחילה לשאת בקִרבּהּ רעלים שונים? לפעמים מילים הן כמו מנות ארסן זעירות: בולעים אותן בלי לשים לב, ונדמה שאין להן שום השפעה, אך כעבור זמן־מה הרעל בכל זאת פועל את פעולתו.
ויקטור קלמפרר, שפת הרייך השלישי: רשימותיו של פילולוג,
מגרמנית: שירי שפירא, עמ' 23
*
העברית כלשון הכוח והעליונות לא נולדה בעזה […] השינוי בה החל הרבה קודם. אלא שעד לעזה, העברית עדיין ידעה מפֹּה ומשם, כמו ברזל יצקו ממנה גם חרבות וגם אתים. ואז, בעזה, הולאמה העברית ושִׁדרתה המרכזית נוּתבה לייצורן של חרבות בלבד. חרבות ברזל.
מיכאל ספרד, שפת הפשע, עמ' 43
את הגיליון פותחת שיחה משולשת של שלושת עורכי הגיליון לרגל הגיליון ה־30 — ועשרים שנה — לכתב העת "הו!". אנחנו גאים ומתרגשים לציין את הרגע הזה, ומבקשים לנצל אותו כדי לשוב אל הנקודות העקרוניות בעמדה של "הו!" ככתב עת; ולדון, בין השאר, בקשר ההדוק שבין עמדותיו של כתב העת היום כעת לליבו של הפרויקט הספרותי של "הו!" מאז ראשיתו בינואר 2005. אנחנו גאים מאוד ביכולתו של כתב העת להפרות את עולם הספרות העברי ולהמשיך בפעילותו המבורכת, עשרים שנה לאחר שיצא לראשונה.
