משוררים כותבים על "הברכה של בבל", ספרו החדש של דורי מנור בסדרת "ה־21": נעמי חשמונאי
״הברכה של בבל״, ספרו החדש של דורי מנור, הוא ספר מסות מהנה במיוחד המציע לקוראיו מבט מעמיק, מקיף ובעיקר מלא אהבה, על שירה בכלל ועל שירה עברית בפרט. נדמה לי כי עיקרון פנימי עדין, אך יסודי, בהשקפת עולמו השירית של מנור מאחד בין שמונה המסות שבספר. עיקרון שניתן להכלילו תחת שורת השיר של דליה רביקוביץ המצוטטת בספר – ״הרוח נושבת בחריגים״. כחלק מתפיסת עולמו השירית והתרבותית, מנור מציע לקורא העברית ובעיקר לכותביה: היו חריגים, היו פרומים. אותה ״רוח נושבת בחריגים״ היא גם הרוח המנשבת בין דפי הספר הזה כעיקרון מנחה, כאשר מנור בוחן את מודל "המשורר הלאומי" ונותן בו סימנים; כאשר הוא סוקר את המגמות השיריות ואת נטייתה של השירה העברית בתהליך שקיבע אותה באופן כמעט בלעדי אל החרוז החופשי (או מה שהיא חושבת שהוא החרוז החופשי); או כאשר מנור מצר על אובדן השפות הרבות של חברת המהגרים היהודית ומוקיר את מהלכו של אברהם סוצקבר, המשורר היידי־ישראלי שדבק ביידיש כשפת השיר שלו. באופן הפוך למגמה הרווחת של משוררי זמנו – ״אחד היה אברהם״ סוצקבר, לא שינה מדרכו חרף הביקורת שאף היא הייתה מנת חלקו על בחירתו ״המוזרה״.
מבלי לגרוע ממעלתם הפואטית של משוררים לאומיים בישראל או בעולם, מנור מביט ברחשי כבוד אל אלו שכותבים למעטים ומעלה את קרנם של הבלתי־מובנים, היחידאיים. באופן זה מקרינה המסה של מנור על שירת מלארמה, "משורר של משוררים" במובהק, שגם אחרי התקבלותו בשנות השמונים של המאה ה־19, בכל זאת הצטמצם (ברצון או שלא ברצון) אל שדה ראייתם של מתי מעט. כמי שהתמיד באחרותו, מלארמה לא הגיע לקהל קוראים רחב. על אף השאיפה הטבעית של משורר להיקרא, אולי אף להילמד, מבקש מנור להזהיר את המשוררים מן הכמיהה המגולמת גם בתשוקתם של משוררים רבים להיות "מולחנים" ובוחן את התופעה והייצוגים שלה בתרבות העברית במסה הפותחת את הספר.
"כל המשוררים יהודים", מצטט מנור במסה אחרת את מרינה צוואטייבה העומדת על האחרוּת כעמדת מוצא של כל משורר, אם משורר אמת הוא. נדמה לי כי הציטוט הזה של צוואטיבה משלים גם הוא בדרכו את המהלך שמנור מעביר כחוט השני בין דפי הספר לטובת קוראיו – ועל כן ניתן לקרוא את הספר כמעין "מכתב למשורר צעיר", ולמשורר העברי בפרט: היה מחויב לאחרותך, לחריגותך, היא המצילה אותך מן החטא (כלומר מהפופוליזם, מהרדוקציה, מהחנופה, מהכלליות). בכך הופך ספר אדיר ומהנה זה גם מעין מדריך, אך בלי להיות פטרוני או יודע כול, אלא כמי שמציע מבט, מחשבה ושאלה על רקע הזמן והמקום שבהם אנו חיים. מנור אינו רק משקיף מן הצד אלא חושף ביושר לב בפני הקוראים את דרכו בשדה, ואף שמחשבותיו מתנסחות כאן בעמקות וברוחב יריעה הוא מציג לקוראים את מחשבותיו בטון שיש בו גם מן האישי והפרטי. בין שמסכימים ובין שחולקים על תפיסת עולמו הפואטית והפוליטית, היינו על הישגו או על כשלונו של הפרויקט הציוני (ספוילר: העברית, הו העברית! כשפת דיבור ויצירה, היא נחמתו והישגו היחיד של פרויקט זה אליבא דמנור), ספר זה הוא בעיניי ספר חובה לאוהבי העברית ובעיקר לכותביה.
• אירוע השקת הספר יתקיים היום, יום רביעי, 19.2.2025 בשעה 20:00, בקפה עברי (רח' הגדוד העברי 8, תל אביב) – מוזמנות ומוזמנים.
צילום: נדב יהלומי
